דיני חברות : הלוואת בעלים והרמת מסך

 

ברבות מהחברות הפרטיות הקטנות או המשפחתיות נפוץ הנוהג, על פיו מושקעים בחברה כספים של בעלי המניות באמצעות מנגנון של "הלוואת בעלים". היתרונות במנגנון השקעה זה איבדו במידה מסוימת את תוקפם לאור פסיקה חדשה של בית המשפט העליון ובמאמר זה ננסה לעמוד על החידושים בתחום וההשלכות.

האישיות המשפטית הנפרדת של החברה

שני העקרונות הבסיסיים בהתאגדות כחברה הינם : עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה והעיקרון בדבר אחריות מוגבלת של בעלי מניות ומנהלים בחברה לחובות החברה והתחייבויותיה.  שני עקרונות אלו יוצרים הפרדה בין החברה כאישיות משפטית, לבין בעלי המניות והמנהלים בחברה. הפרדה המכונה גם - "מסך ההתאגדות".

בעלי מניות המעוניינים להזרים כספים לחברה לצורך מימונה, יכולים לעשות זאת בשתי דרכים. הדרך האחת, באמצעות תשלום עבור המניות שהוקצו להם בחברה. לאחר שבעלי המניות שילמו לחברה עבור הון המניות שהוקצה, אזי מניות אלו נחשבות ל"הון נפרע".

הדרך נוספת להזרמת כספים לחברה – הינה באמצעות הלוואה לחברה. הלוואה כזו, מכונה "הלוואת בעלים" ומאפשרת לבעלי המניות להשיב את ההשקעה שהשקיעו בחברה לאחר שהחברה תצבור הכנסות ותזרים מזומנים שיאפשר את החזר הלוואה זה.

מהם יתרונות הלוואת בעלים

 

ל"הלוואת בעלים" שני יתרונות עיקריים. היתרון הראשון, הינו החזר ההשקעה באמצעות פרעון ההלוואה בפטור ממס, בניגוד להשקעה בהון המניות המחייבת משיכת הכספים כמשכורת או כדיבידנד, ששניהם חייבים במס.

 

היתרון השני, הינו במקרה שבו החברה נקלעה לקשיים ונאלצה להפסיק את פעילותה בטרם נפרעה הלוואת הבעלים, הרי שאז יחשבו בעלי המניות לנושי החברה מכוח החוב נשוא ההלוואה, וייתכן שכך יוכלו לקבל החזר של לפחות חלק מהשקעתם הראשונית בחברה.

מהי הרמת מסך ?

 

בנוסף לכלל של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת בחברה, נקבעו בדין גם מספר מגבלות לשימוש שנעשה בחברה כגוף נפרד מאלה העומדים מאחוריה. וכך, כאשר בעלי מניות מנצלים את מסך ההתאגדות ומבצעים פעולות לא הגונות או שהפעולות נעשות שלא בתום לב, אזי בית המשפט עשוי "להרים את מסך ההתאגדות", דהיינו ליחס לבעלי המניות בחברה ו/או אף למנהלי החברה אחריות לחובותיה של החברה לנושים. פעולה זו נקראת -  "הרמת מסך".

סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, מתייחס לעילות ולנסיבות בהן ניתן יהיה לבצע "הרמת מסך".

 

יש לציין, שהעקרונות הכלליים של אישיות משפטית נפרדת לחברה והאחריות המוגבלת של בעלי מניות בחברה, נשמרים לרוב על ידי בתי המשפט, ולמעשה לא בנקל יורו על "הרמת מסך". ואולם, בהתקיים נסיבות המעידות על ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת, למטרות לא חוקיות או למטרות שיש בהן כדי להונות ולרמות את נושי חברה, ביצוע עוולות ופגיעה בטובת הציבור, אזי לא יהססו בתי המשפט לגלגל את חובותיה של החברה, חלקם או במלואם, על בעלי המניות בחברה ו/או מנהלי החברה.

מהו מימון דק ?

"מימון דק" הינו מצב בו חברה עם הון מניות בשיעור מינימלי מנהלת פעילות כלכלית בהיקפים כספיים גדולים, וזאת ללא רשת ביטחון, היינו ללא הון עצמי מתאים לפירעון התחייבויותיה.
מאחר והון המניות של החברה הוא מינימלי, הרי שהוא אינו עומד ביחס מתאים להתחייבויות החברה. כך לדוגמא, חברה בעלת הון מניות בסך של 25,000 ₪, ובעלת ההתחייבויות לספקים  ולקוחות העומדים על סך של כמה מיליוני שקלים. במצב שכזה, בהגיע החברה למצב של חדלות פירעון, אזי נושי החברה יוכלו להיפרע מבעלי המניות בחברה רק את אותו סכום השווה להון המניות, דהיינו את אותו סכום בסך של 25,000 ₪.

לאור האמור, ברי כי ניהול חברה ב-"מימון דק" עשוי להוות אחד הגורמים אשר ישפיעו על בית המשפט, שעה שזה יבחן באם לבצע "הרמת מסך", שהרי ניהול החברה, במצב שכזה,  הינו שימוש לא ראוי בעקרון האחריות המשפטית הנפרדת של החברה ומהווה נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה של החברה לפרוע התחייבויותיה.

מן המקובץ עולה, כי מימון פעילות החברה על ידי נטילת הלוואת בעלים, תוך שמירה על הון עצמי והון מניות נמוך, באופן לא פרופורציונאלי להיקף פעילותה של החברה והתחייבויותיה, ייחשב כהפעלת החברה במצב של "מימון דק", כך שבמצב של קריסה כלכלית שתביא  לחדלות פירעון של החברה, עשוי הדבר להשפיע על החלטת בית המשפט ולהוות גורם משמעותי בכיוון של ביצוע "הרמת מסך".

עד לאחרונה, לא נמצאה תשובה חד משמעית לשאלה האם "מימון דק" כשלעצמו יכול להוות עילה לביצוע "הרמת מסך" על ידי ביהמ"ש, כאשר אין בנמצא עילה אחרת (היינו, לא נמצאו ראיות למרמה או לחוסר תום לב בניהול החברה).

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, ונקרא הלכת "אפרוחי הצפון" (ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נגד עוה"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ), דן רבות בית המשפט בסוגיה זו ובדעת הרוב הוחלט, כי מצב של "מימון דק" מהווה עילה עצמאית ל"הרמת מסך" (ראה החלטתן של כבוד השופטות אילה פרוקצ´יה ועדנה ארבל). אם נקבע, כי בנסיבות אלו מוצדק לבצע "הרמת מסך" חלקית, בטכניקה של "השעיית חובות".

 

כשאנו מדברים על "הרמת מסך", ניתן לדבר על מספר סיטואציות החוסות תחת כותרת/הגדרה זו.

 

הרמת מסך מלאה: כאשר חברה נקלעת להליכי פירוק בשל חדלות פירעון, הרי שלעיתים, במסגרת הליכי הפירוק של החברה, מוגשת בקשה על ידי המפרק לייחס לנושאי המשרה של החברה (היינו מנהליה) את סך כל חובותיה. סעיף 373 לפקודת החברות, התשמ"ג - 1983,  מאפשר לביהמ"ש להצהיר שכל נושא משרה של החברה, אשר היה ביודעין שותף לניהול העסק, יישא באחריות אישית לחובותיה והתחייבויותיה של החברה, כולן או חלקן. יש צורך לציין ולהדגיש, כי קביעה זו תקפה אך ורק ביחס לנושאי המשרה של החברה.

 

לעומת זאת, תביעה כנגד בעל מניות בחברה, אשר לא היה בעל משרה כלשהי בחברה,  לצורך ביצוע "הרמת מסך" וחיובו בחובותיה של החברה, ניתן יהיה להגיש מכוח ההוראה הכללית שבסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

הרמת מסך חלקית: יחד עם הסמכות הכללית שניתנה לביהמ"ש לבצע "הרמת מסך" מלאה, ניתנה בידו גם האפשרות לבצע הרמת מסך חלקית, בין אם בהתייחס לחוב לנושה מסוים של החברה, ובין אם בשימוש בדוקטרינת ה"השעייה" או בדוקטרינת ה"הדחייה" של חובותיה של החברה.

הרמת מסך כלפי נושה מסויים או חוב מסויים: כאשר החברה פעילה ומתפקדת, אולם במסגרת הליך משפטי ספציפי אשר מתנהל נגדה מטעם נושה מסוים, לעיתים מבקש נושה זה כי ביהמ"ש ירים את מסך ההתאגדות ויחייב גם את בעלי המניות בחברה בחיוב הכספי הנתבע במסגרת התביעה. אם ביהמ"ש מקבל בקשה זו ומחליט להרים את מסך ההתאגדות (היינו מבצע - "הרמת מסך"), הרי שקביעה והכרזה זו קפה אך ורק כלפי הנושה/התובע  הספציפי בפסק הדין, וזאת לאור הנסיבות הספציפיות במסגרתן פעלה החברה מול אותו נושה/תובע.  

מהי "הדחיית חובות" ?: "הדחיית חוב" או "השעיית חוב" משמעותה השעיית זכות של בעל המניות כלפי החברה ודחיית זכויות, וזאת עד לפרעון מלוא החובות של החברה לכלל נושיה. דהיינו, במקרה שבו בעל מניות העניק הלוואת בעלים לחברה, ביהמ"ש יקבע, כי החזר הלוואה זו לא יעשה מתוך נכסי החברה בשיעור שווה עם תשלום החובות ליתר הנושים אלא התשלום הזה ידחה ויבוצע, אם בכלל, רק כשתוותר בקופת החברה יתרה של נכסים או כספים לאחר שיתר הנושים יקבלו את כל המגיע להם בגין נשייתם.

 

למעשה זהו שימוש פחות קיצוני במכשיר של "הרמת המסך". ביהמ"ש העליון בפרשת "אפרוחי הצפון" קבע, כי יש להפעיל מכשיר זה, בנסיבות בהן נמצא, כי בעלי המניות לא פעלו במרמה או בחוסר תום לב מובהק בניהול עסקי החברה, אלא ניהלו את החברה במצב של "מימון דק" ותו לא.

בנסיבות שכאלו, בהן יש להרים את מסך ההתאגדות, אך לא נמצא כשל מוסרי בהתנהלות בעלי המניות בחברה, אין זה מוצדק להטיל על בעלי המניות סנקציה חריפה של ייחוס כל חובות החברה אליהם באופן אישי.

ניתן להביט על העניין גם מנקודת ראות שונה, במקרים שבהם מופעלת החברה ב"מימון דק" יש הצדקה לבצע "אפיון מחדש" של הלוואות הבעלים לחברה ולראותן, מבחינת יסודותיה של העסקה כהזרמת הון והשקעות הוניות בחברה, דבר אשר יביא לתוצאה זהה מבחינת הדחיית החוב. שהרי אם נראה בכספי ההלוואה הון מניות, הרי שממילא הון המניות מועבר לבעלי המניות רק מתוך עודף נכסים שיש בפירוק החברה, וזאת לאחר פירעון מלוא החובות לנושים השונים.

סיכום:

 

הרציונל מאחורי הלכת "אפרוחי הצפון" הינו, כי אחד משני היתרונות לשימוש בטכניקה של הלוואת בעלים כהשקעת הון בחברה, היינו השתתפות בחלוקת נכסי החברה עם יתר הנושים, איבד מתוקפו במידה רבה, למרות שלא בכל מקרה יעשה בית המשפט שימוש באותה "דוקטרינת ההדחייה".

נשאלת השאלה : האם ניתן לומר, כי לאור הלכת "אפרוחי הצפון" ייפסק הנוהג של השקעה בחברה באמצעות הלוואות בעלים ?

סבורני שהתשובה לכך הינה שלילית. שכן, הרגל השניה עליה מבוססת ההצדקה לשימוש בטכניקת של הלוואת בעלים הינה יתרונות המיסוי במשיכת כספי הלוואת בעלים, לעומת משיכת דיבידנד. רגל זו עדיין עומדת איתנה ואין בכוחה של הלכת "אפרוחי הצפון" לקעקעה.

ואולם, ראוי שציבור בעלי המניות בחברות הקטנות והמשפחתיות ישים אל לבו את הרוח הנושבת מכיוון בית המשפט העליון בהתייחס לסוגיית המימון הדק ויעשה שימוש מושכל בטכניקת הלוואות הבעלים, באופן שלא יקעקע את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.